ארכיון תגיות: קרן פנסיה

דמי ניהול בקרן פנסיה וקופות הגמל

כחלק מנושא החיסכון והצרכנות הנבונה, עם יד על הלב, מישהו שאל את עצמו פעם כמה כסף הוא חוסך במסגרת ניהול קופות הגמל או קרן הפנסיה אותה הוא מחזיק? מי בכלל טורח לקרוא את הדו"חות השנתיים שמגיעים מהגופים המוסדיים שמנהלים את הקרנות הללו? במיוחד במקרה הזה, חשוב לציין כי ידע הוא כוח.
לא הרבה יודעים זאת, אבל לאורך זמן הנושא של דמי ניהול בקרנות הפנסיה יכול לחסוך סכומים של עשרות אם לא מאות אלפי שקלים כאשר פועלים נכון. כיום, מוגבלים הגופים המוסדיים על פי חוק בתקרת דמי ניהול מסוימת, אולם אין כל סיבה שלא לקבל תנאים טובים יותר. לרוב האנשים שלא פועלים במסגרת מקום עבודה מאורגן מקבלים תנאים פחות טובים (כך לדוגמא לצה"ל יש כוח מול המוסדיים וכל כמה שנים יש מכרז לניהול קופות הגמל וקרנות הפנסיה).
ושוב, רוב האנשים לא מבינים את החשיבות הגדולה של הנושא: כיום לקופות הגמל וכן לקרנות הפנסיה, משלמים דמי ניהול מסך הרווחים שמרוויחה הקופה כל שנה כלומר מהצבירה השנתית, וכן גם על ההפקדות לקרן הפנסיה או לקופת הגמל. החוק כיום קובע כי בקופות הגמל מדובר על דמי ניהול בסך 1.05% מהצבירה השנתית וכן 4 אחוז מההפקדות לקופה. באשר לקרן הפנסיה, מדובר על דמי ניהול בסך 0.5% מהצבירה לעומת תקרה של 6% מההפקדות. במקרים מסוימים אלו אלפי שקלים בשנה ועשרות אלפי שקלים בעשר שנים. לטווח הארוך זה תשלום של מאות אלפי שקלים לגופים המוסדיים.
חשוב לזכור, כי כל שקל שחוסכים במקרה הזה, ישמש בעתיד כאשר יוצאים לפנסיה או בוחרים למשוך כספים מקופת הגמל. אז כדי להשאיר את הסכומים הללו בידיים שלכם צריך לפעול מול הגופים המוסדיים, לרוב באמצעות היועץ הפניסיוני או באופן ישיר.
כיום, ניתן להשתמש בחוכמת ההמונים, כלומר באתרים או אפליקציות שיגידו לכם כמה אנשים אחרים משלמים על אותו סוג קופת גמל או קרן פנסיה. לרוב מבינים שמדובר על סכומים הרבה יותר נמוכים. לאחר מכן פשוט פונים ומבקשים להוריד את דמי הניהול וייתכן שבהתחלה יהיה סירוב, אולם איום בעזיבה ואף השוואת דמי ניהול מול קופות אחרות וביצועים שלהן יביא בסופו של דבר להסכמה המיוחלת. גם אם ימשיכו בסירוב, ניתן לעבר די בקלות לגוף מוסדי אחר (וייתכן כי שימור הלקוחות של הגוף המוסדי הנוכחי יפעל ויציע לכם תנאים טובים יותר).

לקריאה נוספת:

עופר אלשיך, עופר אלשיך -פייסבוק

מחאת הדיור

יש האומרים כי זרמים תת קרקעיים גדולים גורמים למחאות גדולות לפרוץ ברגע. כך היה בקיץ 2011 כאשר מאות אלפי ישראלים יצאו לרחובות, ראשית בגלל מחירי הדיור המופקעים ובהמשך לאור המצב הקשה של הישראלי הסביר שמסלול חייו הינו כמו בספרים: צבא, אוניברסיטה, עבודה ומשפחה בו פשוט מתקשים לסגור את החודש גם כאשר מרוויחים משכורות שהן סבירות יחסית.
כיום, גם כאשר הולכים לבחירות בקרוב, הנושא המדובר ביותר הינו משבר הדיור. מאז שנת 2008 עלו מחירי הדיור בעשרות אחוזים, בעוד המשכורת הממוצעת במשק עלתה בצורה מתונה יחסית, מה שהביא לכך שעל מנת שזוג צעיר יוכל לרכוש דירה, עליו לשעבד לפחות 155 משכורות לדירות 4 חדרים ו-189(!) משכורות לדירת חמישה חדרים מקבלן.
ללא ספק, מדובר על אחד המשברים המהותיים שעוברים על החברה הישראלית ואין ספק שעד כה נכשלו נבחרי הציבור לספק פתרון הולם לזוגות הצעירים. לאחרונה הוציא מבקר המדינה דו"ח מקיף בו הוא מתאר את הגורמים למשבר הדיור בישראל: הפסקת שיווקי הקרקעות באזור המרכז ע"י ממשלת אולמרט בשנת 2008, מה שהביא למחסור מצטבר של יותר ממאה אלף דירות בשוק.
לאחר שנכנסה ממשלת נתניהו לכהונתה באפריל 2009, רק בקיץ 2010 זוהתה הבעיה ובמקביל גדל הפער בין ההיצע לביקוש, דבר שהעלה את מחירי הדירות משמעותית. כמו כן, מספר התחלות הבנייה של הדירות בארץ היה נמוך לאור הבירוקרטיה הרבה שגורמת לכך שאישור תוכנית בנייה גדולה לוקחת 8 שנים. כמו כן, משרדי הממשלה השונים פעלו במקביל מבלי שיהיה גוף מטה מסודר שינחה אותם.
מומחים לשוק הנדל"ן טוענים כי אלו חלק קטן מהבעיות בלבד. כך לדוגמא, על מנת שבאמת ניתן יהיה לבנות בארץ יש צורך דחוף בידיים עובדות: כלומר באלפי פועלים ומנהלים עבודה ואלו נמצאים רק בחו"ל או גם במהנדסים אזרחיים. כמו כן, קיים מחנק אשראי לחברות הבניה השונות שמוגבלות בסכומים אותן הן יכולות לקחת וצריך לפתור גם את נושא זה.
יש האומרים כי מדובר על משבר מורכב במיוחד, אולם ללא המחאה של שנת 2011 ספק אם נושא זה היה מגיע לסדר היום והיה משפיע כ"כ על השיח הציבורי וכנראה גם על תוצאות הבחירות הקרובות (כפי שהשפיע על הבחירות בשנת 2013).